תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

ברוך הבא לארץ הקודש

איתי פוקס

אתר העלייה לרגל:

הכותל המערבי

איפה האתר נמצא?

העיר העתיקה, ירושלים

מדוע האתר מקודש, ולמי?

הכותל המערבי הוא אחד המקומות המקודשים ביותר לעם היהודי. הוא נחשב לאחד מקירות בית המקדש השני שנחרב, ולמקום הקרוב ביותר ל"קודש הקודשים" שמותר ליהודים להיכנס אליו.
*התמונה מבלוג הספרייה הלאומית: https://blog.nli.org.il/150-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99/

הטקסט

לפני חודש עליתי לארץ ישראל. נולדתי בבוסטון, אבל אני כבר מרגיש שייך לפה, שייך משאי פעם הרגשתי בחיי. חברים שלי חשבו שהשתגעתי.
"מה יש לך לחפש שם?" הם שאלו אותי. "זו מדינה כובשת. היא לא שלנו."
שתקתי. הארץ כבשה את ליבי.
זה התחיל בטיול בר מצווה רגיל לירושלים. אפילו התאכזבתי וביקשתי מאבא שנלך לספרד במקום.
"השנה זה גמר הליגה!" התחננתי.
"אתה צריך לראות את ארץ הקודש." הוא פסק.
הטיסה הייתה נחמדה. האוכל היה מגעיל, אבל אבא קנה לי שוקולד ונתן לי לשבת ליד החלון. אחרי הנחיתה עברנו בדיקות ביטחון מלחיצות. אבא הסביר לי שזה בגלל שאחרי האינתיפאדה הם פוחדים מהתקפות טרור.
לקחנו מונית. הנהג הסריח מסיגריות והמזגן היה מקולקל. ירדנו ברחבה מרוצפת אבנים לבנות ואנשים. היו שם המון חרדים, נשים, ילדים.
"הכנתי לך הפתעה." אבא אמר. "המקום הראשון שהולכים אליו הוא הכותל המערבי. זה מקום מדהים… זה…" הוא נראה כחסר מילים.
הלכנו.
היה לי חם יותר משאי פעם הרגשתי, ולא הייתה נקודת צל פנויה. אנשים נדחפו, נתקלו, נגעו בי. אפי התמלא ריחות זיעה ואספלט חם. שמעתי צעקות בעברית, אנגלית, ערבית, יידיש, רוסית, ועוד שפות שלא זיהיתי.
ואז הגעתי אליו. האבנים העתיקות והגדולות, שלא הייתה בהן אחת זהה בגודלה או צורתה, תמכו אחת בשנייה והתאימו, כל אחת במקומה. הן היו מכוסות שקעים ובליטות, ולפעמים הסדקים התמלאו שיחים מטפסים ירוקים.
פתאום הכתה בי תחושה חזקה כל כך שכמעט מעדתי, תחושה שמחזירה אותי לפה שוב ושוב כמו כלב שחוזר לקריאות אדונו. כל האנשים שראיתי פה היו שונים, אבל בכולם הייתה אמונה שיום אחד יהיה פה טוב. האמונה הזאת חיברה אותם, ומלאה את הפערים ביניהם. אני הייתי אחד מהם. הייתי כמותם.
אבא שלי הניח יד על הכתף שלי, ועם היד השנייה נתן לי פתק ועט.
"אתה מבין שכאן מתגשמות כל התקוות שלנו?" הוא לחש. לקחתי את הפתק, וכתבתי עליו:
"הלוואי שיום אחד אחיה בציון." קיפלתי את הפתק, והכנסתי אותו לרווח בין שיח לאבן חומה ומחוספסת.

איתי פוקס