תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

האורקל מדלפי

תאיר ברכה אריני

אתר העלייה לרגל:

דלפי

איפה האתר נמצא?

יוון

מדוע האתר מקודש, ולמי?

לוונים, הם האמינו שהאורקל ששוכנת שם יש הסמכות הדתית לדבר בשמו של אפולו(שהיה גם אל הנבואה) ובנוסף חניה שם מקדש לאפולו

הטקסט

אנחנו יושבים באמפיתאיטרון בדלפי, התחרות עוד דקה עומדת להתחיל, אף פעם לא אהבתי יותר מדי את תחרויות ספורט, אך משום שאחי התאום אליאס היה המנצח של התחרויות באלה בשנה שעברה לא יכולתי אלא לבוא איתם. אני לא כופר חלילה, אי מחכה כל שנה ליום הזה אני ממש אוהב את דלפי, את הנוף, את המקדש, ואת האווירה הרוחנית. אני מסתכל לעבר אחי, אליאס הדוגמה המושלמת, כשהשמש זרחה ככה על פניו הוא נראה כמו אחד מהאירועים של אפולו יהיר, מושלם, בלתי ניתן להשגה, תמיד כל כך אל עם זאת כל כך רחוק, תמיד קנאתי בו על ההצלחה שלך בדברים, הוא הצליח בכל דבר שאמר או עשה, ואני לעומתו ההיתיזז בדיוק ההפך, למרות שאנחנו תאומים אנחנו שונים גם במראה וגם באופי, אני עם שיער חום ועיניים טורקיז, והוא בלונדיני בעל עיניים כחולות כמו שמי דלוס, אני מסיט את מבטי מאליאס ומסתכל סביבי, אני רואה הרים שהוריקו, מה שמעיד על חורף בעל גשמים ברוכים- שאגה נשמעת ואני קופץ בבהלה, התחרויות החלו. אני רואה את שני המתמודדים מסתערים זה על זה כמו שתי שוורים זועמים, אני לא יכול, אני לא יכול. אני קם ומפלס לי דרך בין המוני האנשים שבאו לצפות ומתחיל לרוץ. בלי כיוון, בלי לחשוב. פשוט לרוץ, לאן שהרוח תישא אותי. אני מגיע בסופו של דבר אל מקום התפילה הקבוע שלי, פינה נסתרת בהר סמוך למקדש של האוקרל, משם אני יכול לראות את שיירות האנשים שבאים בהמוניהם, שמחים ונרגשים מגודל המאורע. שמעתי שמועות שאפילו הפילוסוף והמתמטיקאי ארכימדס בא לכאן היום, הבית רוצה להחליף עימו כמה מילים. אני מתיישב על אחד הסלעים ונזכר בפעם הראשונה שעליתי לדלפי. בדיוק היום לפני 5 שנים. מאז ומתמיד ההיתי חלש, כל שנה ההיתי חלש וחולה מידי בשביל לעלות לרגל, בשנה שבישרו לי שאני יכול לעלות לרגל לא היה מאושר ממני, קפצתי בהתלהבות, ובדרך כולי ההיתי משתוקק ומכסף להגיע סוף סוף למקדשו של האורקל, וכשבסוף הגענו, לשמחתי לא הייתי קץ כולי ההיתי התפעמות ויראת כבוד.