תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

המטרה היא אני

זואי נתיב

אתר העלייה לרגל:

שלמות העצמי

איפה האתר נמצא?

בתוך כל אדם

מדוע האתר מקודש, ולמי?

המטרה האנושית היא לממש את העצמי ולהיות שלם. גם אלו שנראים הכי שלמים, בתוכם עצמם מתמודדים עם קושי רב להאמין בכך.

הטקסט

אני רק רוצה לנשום.
בימינו ההוכרה שוות ערך לכמות הכסף בבנק.
מדוע אין אנו מעריכים את היכולות לשרוד? "כל הכבוד ילדתי, נשמת לרווחה והצלחת לחיות."
אני הולכת. הרבה.
הליכה פיזית, הליכה מטפורית, הליכה רגשית והליכה מטפיזית, הרי אני זאת שקובעת.
היעד הוא עצמי והוא כל כך רחוק.
אני הולכת לי בשביל לבדי ונזכרת במטרה. פתאום הליכתי נהיית קלילה ומהירה יותר.
אני דוהרת לעבר המטרה.
אני מועדת בדרך.
אני זוחלת.
מאחורי ישנו איש מפחיד עם סכינים חדות, מחושים מביהילים, פנים קרות וחיוך סטני. אינני יכולה להביט שוב לאחור.
אין לדעת מה יקרא עם אכנה ואסתקל.
המסע הוא מפרח והרצפה לוהטת ורגלי יכפות.
לעיתים קרובות צצה המחשבה: "הלא יותר נעים פשוט לעצור? פשוט להשלים עם הקוויות ברגלים וחום המדבר השרהבי?"
גם כשהמטרה איננה מדרבנת להמשיך, המפלצת מחריכה אותי.
הפחד הוא המניעה והמטרה היא אני.
אני המטרה.
שלמות העצמי,
הבנת האני.
הסתקלות במראה וקבלת הכיעור והשוני והיופי והאופי.
העתיד בהיר יותר בוודאי.
מן השאול יוצא עברי ושנאת העצמי
ורודף אותי
המסע הוא אינסופי
והמטרה היא אני.
דמעותיהן של כל נשות העולם בילקוטי והוא מכביד עלי.
המסע הוא קבוצתי והמטרה היא אני
המטרה שלה היא היא והמטרה שלנו היא אנחנו
והמטרה של החברה...?
היא הם…?

ואתה, אדון חברה?
לא נושם?
ואתה?
גמרת את המסע?
ואתה שמח?
מרוצה?
מצאת מי אתה?
אתה כבר אדם מלא?