תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

העלייה להר הגורל- פנטזיה

יהונתן שמואלי

אתר העלייה לרגל:

הר הגורל

איפה האתר נמצא?

בין מורדור לנרניה

מדוע האתר מקודש, ולמי?

ההר מקודש לעם הייטי, כי שם המכשף גנדלף, שהוא הבורא של העולם, יצר את רכס הקרחונים, והעלה אותם מהריק והתהום, עד שאחד ההרים התעורר לחיים, תפס את מטה הגורל של גנדלף, ושבר אותו.
גנדלף נותר בלי כוחות, ואיש לא ראה אותו מאז.
שם גם נוצר הייטי הראשון:
כשהמדרון של ההר קרס, הוא חשף את לב ההר הקדוש, הארקינסטון, והמלך המכשף מאנגמר שהוא המלך של ממלכת האופל, השתמש בכוחו כדי לברוא את הייטי הראשון, כדי להקים צבא שישתלט על העולם.
הוא יצר את צבאות הייטי, כבש את דיסני, ואז השתלט על העולם.
ככה עברו חמש מאות, שש ושני שלישים שנים, עד שהפסיקו להילחם, התרכזו בחקלאות, והפכו לשוחרי שלום, חוץ מכל מאות אלפי הפעמים ששחקו מלחמת כדורי שלג.

הטקסט

זה קרה לפני 3 שנים בדיוק.
אני עדיין זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול.
האדמה עדיין רועדת לפעמים, כתזכורת למה שקרה.
בשעת בוקר מוקדמת, בחג בריאת העולם, אנחנו אבירי השולחן העגול, אראגורן, לגולס, גימלי, אייזיק ניוטון, סם, מריאדוק, פרגרין ואני פרודו, יצאנו רכובים ממלכת גונדור, והלכנו להר הגורל, כדי לעצור את המלך המכשף מאנגמר, ולבצע את מצוות העלייה לרגל להר הגורל, שעושים בחג.
התוכנית של המלך המכשף הייתה לזמן צבא של מפלצות קסומות, ולחלל את המקדש עין העולם.
כדי לזמן את הצבא, המלך המכשף היה צריך לנתב את הכוח של הארקינסטון, ובעזרת טקס מחריד להקים לתחייה את הספינקס, שתעזור לו בחלק האחרון, שבו מזמנים את צבאות העולם התחתון.
מסביב לדרך להר הגורל יש הרבה חוות, כפרים ועיירות, אבל עכשיו הן היו הרוסות, ורובן נטושות.
חקלאי אחד התפרץ אל הדרך, בצעקות, ומהן הבנתי שהמלך המכשף מאנגמר היה כאן לפני 10 שעות, והרס את כל הערים והחוות.
למרבה המזל, בגלל החג, רוב הייטים התושבים היו בבירה, ריבנדל.
המשכנו לאורך הדרך, שהייתה אמורה להיפסק להיקרא דרך הגורל, ולהיקרא דרך החורבן.
כשהגענו אל ההר, טיפוס ארוך חיכה לנו.
כמעט נפלתי שש פעמים, והיה קשה, אבל היינו צריכים להביס את המלך המכשף ולעלות להר, ולכן המשכנו.
אחרי שבע שעות הגענו אל המקדש, שם התפללנו וגמרנו את העלייה אל ההר, שהיא מצווה חשובה, אבל לא הרבה ייטים מקיימים אותה.
אחרי שגמרנו את הטקס , שבו מסיימים רשמית את העלייה ואוכלים מאכלים מתוקים, המשכנו במעלה ההר, כדי למנוע מהמלך המכשף לזמן את הצבא.
כשהגענו למעלה, התכוננו לקרב, הכנו מגנים וחרבות, וניסיתי להיות רגוע.
עננים נאספו בשמיים מעלינו, וירדו במשפך אל רחבת המקדש.
המלך המכשף עמד באמצע, וביצע את השלב האחרון של הטקס, עם הספינקס.
כשהוא הבחין בנו, הוא פנה לעברנו ושלף את חרבו.
ואז הוא אמר: "טוב, חבל, ניסיתי." ונעלם.
ירדנו מההר, ורכבנו חזרה לעיר.
מאז אנחנו חוגגים את חג בריאת העולם בצורה שונה, ושמחים בו יותר.

יהונתן שמואלי