תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

השיבה ממכה

עילי נורני

אתר העלייה לרגל:

מכה וכעבה

איפה האתר נמצא?

ערב הסעודית

מדוע האתר מקודש, ולמי?

עיר הולדתו של הנביא מוחמד ועל כן המקום הקדוש ביותר לאיסלאם. מצוות החאג' מורה לכל מוסלמי לעלות לשם לפחות פעם אחת בחייו. הכעבה היא אבן שחורה וגדולה הנמצאת במכה ומיוחסות לה משמעויות שונות במסורת הערבית. זהו המקום שאל כיוונו מתפללים מאמיני האסלאם.

הטקסט

מכה. במשך כל שלושים ואחת שנות חיי ליבי פעם בקצב אחיד עם העיר הקדושה. מאז שהקמתי את חנות התכשיטים שלי אמרתי לעצמי שעליי לחכות רק עוד מעט - עד שאוכל להרוויח מספיק כסף כדי להרשות לעצמי לצאת למסע ולהשאיר בבית את אשתי החולה. במשך שבועות התקדמתי לסירוגין ברגליי ועל גב בהמות. כפות רגליי התכסו שלפוחיות וכאבי הרכיבה היו נוראים, אבל אני לא ויתרתי. בכל פעם שהכאב והלאות איימו לעצור אותי, נזכרתי ביעד שלי. כשנזכרתי במכה מיד קיבלתי כוחות מחודשים כברכה מאללה והמשכתי במהירות אל מילוא מצוות החאג'.

במהלך מסעי חוויתי לעיתים רעב וקור, אבל גם זה לא עצר בעדי. התעטפתי באמונתי ואללה הגן עליי. בדרכי פגשתי עוד מאמינים ההולכים באותה הדרך כמוני, והבנתי את משמעות שפתו של האל - שפה שגם אם איננו דוברים, מובנת בליבנו תמיד. אחד המאמינים שפגשתי בדרכי הצטרף אליי, וכשנפל מרוב לאות יום אחד, העלתי אותו על הפרדה והלכתי ברגל.

עוד כשהייתי ילד חינכו אותי לאהוב את אללה ולסגוד לו ולכבד את הנביא מוחמד. במרוצת השנים, מעולם לא המעטתי באמונתי והקפדתי על כל המצוות אשר האל ציווה אותנו לקיימן. לא רק שקיימתי את המצוות בגופי אלא שגם סגדתי לאללה בנשמתי, אשר מובילה אותי כעת לעיר הולדתו של הנביא.

בצהרי היום הגעתי אל מכה. ראיתי את הכעבה מתנשאת בגאון, את המון האנשים הנעים במעגלים צפופים, מתפללים בדבקות. הצטרפתי למתפללים החגים, עיניי עצומות, אוזניי שומעות את המאמינים סביבי, אפי מריח את ריח זיעתם מהמסע הארוך שעברו, שפתיי ממלמלות תפילה. אך אף אחד מן הדברים הללו לא השרה עליי תחושת קדושה או ברכה. הגברתי את קולי וצעקתי את מילות התפילה, אך נפשי לא התרוממה. שבתי אל ביתי באותה דרך ארוכה אל משפחתי וחנותי. המשכתי להתפלל 5 פעמים ביום ולאהוב את אללה. לבשתי את לבוש החאג' הלבן אותו לובשים מי שעלו למכה, סובביי היו פונים אלי בתואר החאג' המכובד ורק אני וליבי לא ידענו למה.

עילי נורני