תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

השתקפות

יעל צמרת

אתר העלייה לרגל:

ראי

איפה האתר נמצא?

בפינת הרחוב

מדוע האתר מקודש, ולמי?

האתר מקודש בשל הסמליות שהוא מביא ובשל הסקרנות שהוא מצית בלבבותיהם של האנשים. האנשים העולים אליו עולים בשל רצון לפתירת חידה מסויימת וגילוי על השתקפות העצמי.

הטקסט

ראי מוצב בפינת הרחוב. מראה מלבנית, שגרתית, תמימה. העוברים והשבים מתפלאים תחילה מנוכחותו, אך בכל זאת מפנים אליו מבט, וממשיכים הלאה. רובם מסדרים שיערות סוררות, חלק מיישרים כפלי בגד. כל אדם מנסה לתקן דבר מה בדמותו המשתקפת. אחד האנשים שחלף בפינת הרחוב אף ניסה לנפצו בזעם. כולם מלבד אחת, ילדה אחת שהביטה בראי, בחנה את דמותה, בפשטות חייכה אל השתקפותה, ואז המשיכה בדרכה. האנשים שזכו לראותה מחייכת תהו מה פשר שמחתה. הסיקו שהראי מיוחד, שהמראה המוצבת בפינת הרחוב יוצאת דופן. השמועה התפשטה כשדה קוצים, במהירות כל אנשי העיר שמעו על הראי החריג, יש אף שכינו אותו "קסום", שמוצב בפינת הרחוב. מאותו היום, הרחוב השקט הכיל בתוכו גל של אנשים השועטים להביט בהשתקפותם בראי, הצמאים לחייך. לאט התמלאה פינת הרחוב, ותור נוצר מול הראי. כל אדם שהביט בו, המשיך בדרכו מחייך. אנשים מכל קצוות הארץ נהרו אליו. כשהשמועה עברה מפה לאוזן, בכולם הוצתה הסקרנות לגלות מה גורם לחיוך להופיע על פניהם של העוברים. דוכנים הוקמו בפינת הרחוב וחנויות נפתחו, כמנצלים את המאורע התיירותי. הרצון העז בחיוך, וסקרנותם של האנשים הובילו אותם אל הראי. הוא הפך להיות סמל בעיניהם, סמל לחיוביות. אף אדם אינו הביט בראי, ופניו היו נפולות לאחר מכן. אף אדם אינו סידר את תסרוקתו. כולם רק עמדו וחייכו. גם האנשים שהתגרו בראי, אלו שניסו לעצור את נשימתם כשהגיע תורם, שניסו לשלוט בשרירי לחיהם, נכשלו בכך ופיותיהם התעקלו מאוזן לאוזן.
גם אני שמעתי על קסמו של הראי, וכמו רבים לפני רציתי לחזות בבואתי ניבטת אליי בחיוך. הגעתי אל הכתובת המפורסמת, ותור אנשים ארוך נגלה אליי. עמדתי בקצהו וחכיתי. ההתקדמות הייתה איטית, אך בסופו של דבר הגיע תורי. נשמתי עמוק, מוכן לחזות בפלאו של הראי. הבטתי לעבר דמותי המשתקפת וחיוך עלה על פניי. לא חייכתי כיוון שהראי היה קסום, חייכתי מההבנה שהראי הוא ראי רגיל לחלוטין, ושאי שם בעולם, יש ילדה, שמחייכת מעצם השתקפותה.

יעל צמרת