תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

ורחל---עקרה

הלל פולצ'ק

אתר העלייה לרגל:

קבר רחל

איפה האתר נמצא?

בית לחם

מדוע האתר מקודש, ולמי?

לפי המסורת היהודית, במבנה אבן זה נקברה רחל המקראית.
במשך שנים רבות ציפו רחל ויעקב לילדים- עד שנולד יוסף. בלידת הילד השני, בנימין, היא נפטרה ונקברה כאן, על אם הדרך.
בנוסף, תפילה במקום הנ"ל היא סגולה לזרע של קיימא (דהיינו ילדים) בפרט ולהצלחה בכלל.

הטקסט

I
החלטתי לנסוע לקבר רחל. "מה לך רחלי ולשטויות הללו?" אור שב וטען בעיני, "זה מקום של שרלטנים. את אישה מכובדת, רציונלית ונאורה, ד"ר לפיזיקה, לא אחת שמאמינה בסגולות וקמעות".
זה כעשר שנים אנו מוגדרים כזוג חשוך ילדים. ניסינו כבר את כל סוגי הטיפולים – ואין. שילמנו למיטב הרופאים, כל פינה בגופי נדקרה ונסרקה- ואין. בן לו היה לנו, שחור תלתלים ונבון.
II
מה שלא מועיל לפחות לא מזיק, אז נסעתי. בתחנה מרכזית י"ם עליתי על קו אוטובוס ממוגן. למובלעת הקבר בבית לחם מגיעים רק אוטובוסים כאלו, נושאים בחיקם עשרות אלפי עקרות, וגם סתם אנשים שמחפשים את מאמע רוחל. גם אני צריכה הגנה, חומת זכוכית עבה שתגן עלי מן המבטים המרחמים. שתשמור עליי כל פעם שעוד דודה מניחה ידה על בטני- "נו אז מתי יגיע תורך?" ו"עשר שנים זה הרבה...בדקתם אצל הפרופסור ההוא? הוא עזר למאות נשים".
הכביש הצר מתפתל במעלה ההר, קירות בטון ותיל עבים סוגרים עליו מפני אש הצלפים הפלסטיניים. הבושה סוגרת עליי, שלד"ר המוצלחת הזאת יהיו בעיות שהיא לא מצליחה לפתור?!
הגעתי. אני ניצבת מול מבנה אבן מרשים, עומדת בצפיפות בתוך המון רב. "את גם להילולה?" מישהי שואלת ומציעה לי תהילים, "תראי, בלי ילד אפילו זכות קיום בעולם העתיק לא הייתה לה, והיום? כל נשות ישראל עולות עליה לרגל".
התמרמרתי כרחל האם. את מעט הדמעות שנותרו לי שפכתי שם.
III
חזרתי הביתה. היה כבר לילה, חושך כהה שרר בחוץ והכוכבים דלקו על אש קטנה. דווקא מתוך האפלה הזאת עלתה וצפה לה התובנה החשובה ביותר שלי בעשר השנים האחרונות. אני לא צריכה לנסוע עד לקבר של אישה שמתה לפני אלפי שנים כדי לזכות בתחושה של פורקן ושחרור.
אני לא צריכה לנסוע רחוק כדי לקבל ולאהוב את הפגמים שלי.
אולי יהיה לי ילד, אולי לא. יש לי את עצמי ואת האיש שלי- ופה טמון הקסם.