תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

לא אשכח לעולם...

ישראל שלם

אתר העלייה לרגל:

בית המקדש

איפה האתר נמצא?

בירושלים - ארץ ישראל

מדוע האתר מקודש, ולמי?

ליהודים, ולכל העולם, ששם בחר ה' להשרות את שכינתו.

הטקסט

הם באים מהעיר ציפורי שבגליל הרחוקה. הדרך לפעמים קלה, ולפעמים קשה, אבל הם יודעים, שכל צעד, וְלוּ הקטן ביותר, מקדם אותם, לכיוון בית המקדש.
לפתע, הגיעו לצומת, ומשה ראה את אביו מוציא מפה צהבהבה מכיס בגדו, ומעיין בה. ראה האב שמשה לא מבין מה זה, והסביר: "את המפה הזאת צייר סבא שלי, כדי שיוכל לעלות לרגל, ומפה זו עברה אליי, וכך גם אנו יודעים להיכן לפנות. אם יהיו שינויים, אצייר מפה זהה, ואוסיף את השינויים, שנדע לשנה הבאה. אנחנו נעלה לירושלים מדרך זו", אמר האב, והראה למשה באצבעו במפה, מאיזו דרך יכנסו לירושלים.
הם עולים. עוברים עוד פיתול, ועוד פיתול, וממשיכים להתקדם.
יש חיוב ליהודי לעלות לרגל לבית המקדש 3 פעמים בשנה. וכעת, הם בחג הסוכות, והם בדרך, לקיים את המצווה.
כמהים לעלות למקדש, בית הבחירה, להביא קורבן.
במהלך הדרך, ראה משה, שככל שמתקדמים, נוספים עוד אנשים. "אבא", שאל את אביו, "מדוע נוספים כל הזמן עוד ועוד אנשים?"
ענה לו אביו, "זוכר שעצרנו ללון באחד היישובים בדרך? ומשם, כשהתקדמנו, הצטרפו אנשי המקום? הם באים איתנו, כדי לעלות לרגל גם".
ככל שהם מתקרבים, כל אחד ואחד, בליבו פנימה, מרגיש את ההתרגשות, ההולכת וגדלה, עד שמגיעים.
וכשמגיעים, נוהגים בדרך כבוד, ע"פ ההלכות, מורידים מנעליהם, וכליהם, וכו' ונכנסים.
כשמשה נכנס בין השערים, הרגיש את האווירה הקיימת. וחיכה חסר סבלנות, לשמחת בית השואבה, השמחה הכי גדולה בעולם, שמתקיימת רק בחג זה.
הוא רואה את שערי ניקנור, העשויים מנחושת, הוא רואה את עמודי הזהב שהאירו, את הלויים השרים על הדוכן. וכאשר ראה את המזבח, נזכר במזבח שהקים אברהם אבינו, שהוקם במקום זה לפני אלפי שנים.
משה המשיך להתבונן מוקסם בשמחת בית השואבה שהחלה. הוא ראה את מצוות ניסוך המים, ראה את הרבנים הרוקדים, ראה את המלהטטים שליהטטו ב - 8 אבוקות אש מתעופפות.
וכשנגמר החג, יצא משה מירושלים, בדרכו חזרה לביתו שבגליל. הוא התיישב על החמור, והתחיל להיזכר במאורעות שראה. הוא ידע, שאת מה שראה, וחווה, לא ישכח לעולם...