תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

קדושת הגנגס

תמר בן בסט

אתר העלייה לרגל:

אתר העלייה לרגל שבחרתי הוא נהר הגנגס

איפה האתר נמצא?

האתר נמצא בצפון הודו, אורכו כ2,507 ק''מ. בגנגס כמה מקומותקדושים בי נהם: רישיקש, הארידוואר וואראנסי שנמצאים ברחבי הודו.

מדוע האתר מקודש, ולמי?

הגנגס נחשב מקודש להינדים בגלל אגדה הינדית:
.Ganga נהר הגנגס נחשב להתגלמות הפיזית של האלה בעלת אותו השם
כאשר שישים אלף בניו של המלך סאגאר נשרפו באש מבטו של הקדוש 'קאפיל', ברהמה - האל הבורא אמר שהדרך היחידה שלהם להיגאל ולהגיע לגן עדן היא אם האלה גנגה תטהר אותם במגעה

נכדו של המלך סאגאר עלה להרי ההימלאיה, הסתגף רבות וארוכות והתפלל לאלה גנגה שתרד מהמרומים לאדמה לטהר את בני האדם ולגאול את נשמתם של דודיו. ברוב חסדה ניאותה היא לעטות צורה ולרדת אל פני האדמה כנהר הגנגס.

הטקסט

ברגע שמימיו הקרירים של הגנגס נגעו בכפות רגלי הקרות. הרגשתי שלמה, הרגשתי מין פרפור בלב ושמעתי את דפיקותיו דרך אוזניה. הרגשתי מחוברת, מחוברת לשרשרת אנושית הרגשתי מחוברת לכל אדם שתבל במימיו הקרירים והכסופים של הגנגס. הרגשתי מחוברת לכל הנשמות ולכל המתים שהתפזרו בנהר כמו קצף לבנבן. הרגשתי מחוברת לכל בן משפחה שנאלצתי לאבד, ולשרוף ואז לפזר על גדותיו המקודשים של הנהר. נגעתי בקצות אצבעותיי במי הגאות הנעים לעברי ואז מתרחקים במהירות, בביישנות. הסארי הכתום הזרחני שלי נספג בקצותיו במים וכבר הרגשתי את עול העבר ועול העתיד יורדים ממני אט אט כמו גרגירים בשעון חול עתיק.
נכנסתי ונאבקתי בזרם שחתר כנגדי עד שהגעתי לנקודה שבה יכולתי לצלול. דחפתי את עצמי אל הקרקעית והקשבתי. הקשבתי לזרמים מנגנים באוזני כמו תזמורת הרמונית וניסיתי לשמוע, לנסות לשמוע את האלים ואת קולם בתוך המים.
חשבתי על חטאי וכיווצתי את עיני בחוקה ואז הרגשתי הקלה. מין קלילות משכרת כזאת כאילו אבן כבדה יורדת מליבי שגסס תחת כובד משקלה העצום ופתאום יכול לפעום כרגיל, יכול להתמלא בדם אדום ויכול לאהוב יותר, להרגיש יותר, להכיל יותר.
'' שאנטי (שלווה)'' לחשתי אל תוך המים, שבהם הרגשתי יחידה. כאילו שאר האנשים המתפללים לא כאן כאילו זה רק אני ונהר, כאילו זה רק אני והאלים.
צפתי מעלה, מעלה וחזרתי אל תוך המולת המון המתפללים ורועש, אל תוך כתמי הצבע הכתום המתערבלים בתוך מימיו האפורים של הנהר. פתאום הרגשתי חנוקה, חנוקה מאוד .הנפתי את ידי והתחלתי לחתור אל עבר הגדה הקרובה אליי, כולי רועדת ומחכה ששמש הצהריים היוקדת תחמם אותי במהרה. הבטתי שוב בנהר שעכשיו בקושי היה אפשר לראותו אלה רק את גוש המתפללים בתוכו, והרגשתי נקייה, הרגשתי טוהרה מוזרה בתוכי. מתלקחת בי כמו אש חיה. השלתי את כל חטאי, עכשיו אני חדשה.