תחרות כתיבה | הַגְּזֻזְטְרָה

שעת צהריים בשוק

נעמי הס

אתר העלייה לרגל:

ירושלים

איפה האתר נמצא?

ישראל

מדוע האתר מקודש, ולמי?

האתר מקודש לנצרות, ליהדות ולאיסלאם

הטקסט

בשעה שהייתי מהלכת בשוק אתמול, בין דוכני הירקות והתבלינים, בין כל הריחות וצעקות המוכרים המכריזים על מרכולתם.
בזמן שבחנתי את הצבע העז של אחד התותים בדוכן הפירות הגדול, פגשו עיני לפתע בעיניים של זר.
מדרך הילוכו ניכר היה שהוא לא ממקומותינו, עיניו שוטטו אנא ואנא כמו תרות אחר דבר מה מוכר.
גם בגדיו לא נראו מכאן, לבוש הוא היה במכנסיים ארוכים.
(ואני תמהתי - מה למכנסיים ארוכים אלה ביום זה של חמסין?)
לא רק שארוכות היו, אלא צבען שחור היה, עם פסים לכל אורכם, כאילו רק עכשיו גוהצו ביד מקצועית, ובנוסף ענד הוא עניבת פרפר קטנטונת לצווארו.
עכשיו כבר הסתכלתי עליו בעין מלגלגת.
זרותו ניכרה לעין וחשד התחיל להתגנב בליבי כשראיתי אותו מביט במהירות ימינה ושמאלה כשעמד ליד אחד הדוכנים.
היה איזה דוכן שדברי מתיקה ומאפים מזמינים ומפתים. היה ברור לי שתכף תישלח ידו לקחת בחטף דבר מתיקה מן הדוכן, כאשר הוא רק מחכה שהמוכר יפנה ראשו אל אחד הקונים האחרים.
כמעט נמלטה מפי הצעקה, גנב!
כי בליבי הייתי בטוחה שמבטו התועה ימין ושמאל וידיו, שאינו יודע כל כך היכן להניחן, מחפשות דבר מה במרמה.
רק כשתהקרבתי כשברצוני להטיח בפניו את אשר גיליתי ולהסגירו לידי המוכר, פנה הוא אליי בעברית משובשת, עם מבטא כבד שהיה לי קשה להחליט מהו ואמר "אולי הילדה יכולה לעזור?" באותו רגע נפל מבטי על ידיו שרעדו ללא שליטה וראשו שנע מכיוון לכיוון ונראה היה כי גם עליו קשה לו השליטה והוא המשיך ואמר "ילדה יכולה לעזור?" והצביע על מאפה שעמד על הדוכן, אך ידיו הרועדות לא הצליחו להגיע אליו.
הושטתי יד איתנה ובריאה כדי לעזור לו להגיע אל המאפה המבוקש ובושה הציפה אותי.
הרי רק למראהו הזר והשונה של הילד ולמראה חולשת גופו, הטלתי בו דופי, וכמעט שגרמתי לילד עוול נוראי. ומחשבה הבזיקה בתוכי, דווקא היום, ביום של חג הסוכות, יום של עלייה לרגל לירושלים הקדושה נתתי לדעותי הקדומות ולמראית עין לשפוט את האחר, הזר. וכמעט שפגעתי בו. שהרי קדושת ירושלים, לא מתבטאת במילים, מקומות או תפילות, אלא בטוהר הלב.