דמות

מיכל חייק

יעקב יושב בכורסה בביתו הקטן והנוח. מולו הטלוויזיה המוכנה כבר על הערוץ הנכון כי עוד 5 דקות מתחילות החדשות. האמת שבזמן האחרון הטלוויזיה דלוקה כל זמן שיעקב ער. מצידו הימני נמצא הטלפון הנייח, ככה הוא יכול לענות בקלות אם מישהו יתקשר במקרה. מצדו השמאלי הספה שבסלון, ריקה וקצת מעופשת.
יעקב לא יוצא הרבה מהבית בזמן האחרון, הוא כבר מבוגר ונמצא בכמה קבוצות סיכון. בחוץ יש קורונה ומפחיד, זאת הייתה הסיבה לפחות בהתחלה. עכשיו זה יותר חוסר הכוח והקול הקטן שממשיך ללחוש: לְמָה?
הילדים כבר גדלו, לכולם משפחות משלהם. האישה כבר מזמן לא בחיים. זה רק יעקב והבית הקטן והנוח בבניין שכבר נחשב ישן, קצת כמו הדייר.
בסגר הראשון כולם דאגו ופחדו. התקשר כל יום נכד או ילד אחר. בסוף הסגר הראשון גם באו כולם אליו עם אוכל. כולם עם מסכות ושומרים על ריחוק כמובן. כמה חיבוקים קטנים, כי איך אפשר שלא?
הסגר השני כבר היה פחות מפחיד, הוא רק היה לא נוח. התקשרו לבדוק מה שלום יעקב, השיחות קצת מתקצרות. זה כבר לא כל יום נכד או ילד אחר. לא נורא, ליעקב היה קצת יותר זמן לעצמו.
בין הסגר השני לזה שעכשיו, יעקב יצא קצת לפה לשם, לא יותר מידי. עדיין יש קורונה. וחוץ מזה רישיון נהיגה כבר שללו מזמן, לאן הוא כבר ילך יותר מידי?
עכשיו...עכשיו יש פחות שיחות, פחות ביקורים. אבל זה בסדר, יעקב מבין, באמת, כולם עסוקים. הגננת התגלתה חולה, אז הנכדה הקטנה בבידוד, יחד עם אמא כי אי אפשר להשאיר אותה לבד. בעבודה יש עומס. שלא לדבר על זה שצריך למצוא איזון בין הילדים לעבודה. יש הרבה מה לעשות, כולם מאוד מאוד עסוקים, יעקב יודע. הוא מבין. אז הוא יושב הרבה מול הטלוויזיה וליד הטלפון שעל השולחן, שלא יפספס את השיחה אם מישהו יתקשר. רק 5 דקות, לא צריך שיחה ארוכה, רק קצת.
רק שהוא ידע שלא שכחו אותו, את יעקב, בין כל העומס מהילדים והעבודה.
הטלפון צילצל. זאת ידידה קרובה רחוקה מפעם.
בהתחלה יעקב ניסה להאריך את השיחה, לדבר קצת יותר הפעם. אבל באיזשהו שלב כבר לא היה לו כוח גם להמשיך לדבר. אז הוא מיהר לסיים את השיחה ולסגור את הטלפון. לפחות הוא שמע סיפור מצחיק על אחותה, שאולי ואולי לא הייתה לה קורונה.
הבית הקטן התמלא שקט אחרי שהשפופרת הונחה במקומה. בבית הקטן והחונק נשמע רק קולו החלש של דני קושמרו מדווח על עוד תאונה בכביש 90, מלפני כמה ימים.

סדנת כתיבה